קצת עליי נו מה

 

אז נולדתי גדלתי וחונכתי בצפון תל אביב בשכונת רמת החיל לא הייתי מיליונר אבל היה לי כל מה שרציתי.
אבא נהג מונית אמא מכינה שניצלים דה בקס. שני אחים קטנים אדר ונאור נדבר עליהם עוד מעט כי אני הבכור.

הייתי בגן בנאות אפקה ובניגוד לסטיגמה לא היו כוסיות בכלל וכולם אכלו נזלת וזה לא טעים סופי סופי סופי אז עברתי ליסודי שבשכונה שלי ומשם חטיבה ותיכון והיו לנו שם כאלה מנווה שרת אבל גם מצהלה היה עברייני והומואי בו זמנית.

גם הייתי בצופים קיבלתי ערכים לחיים והחדרתי ערכים לאחרים תודה רבה לצופים אם לא אתם אני עוד בתול חונק את האוגר בבית.

התגייסתי 100 קילו לצבא לחטיבת הנחל ירדתי 25 קילו בטירונות, אבל לא למעני אלא למען המדינה ולמען החברים כי אני לוחם עליהם למה על מי אלחם אם לא על העקומי נפש האלה החברים שילי?? ואז הייתי בחרמון וגם בחברון וגם בעזה ומאז שיניתי פאזה השאירו לי חור בלב ובנפש אני סוחב איתי קרע בקרסול ופצוע על הכתף. 

הלאה.

קיצור אז הייתי בארה"ב בטיול עם קרוואן היה כמו משמרת באגד IF YOU KNOW WHAT I MEAN, ואז במרכז אמריקה נפגשנו כל החברים היה חמוד לא מעבר, בתכלס מכל החברים שלי אני הכי גבר.

אז הנה אני הבכור חזרתי מטיול ולא רוצה בכלל ללמוד אבל בגלל שלאבא שלי ולי יש יחסי אב-בן, הוא ציווה- או משפטים או עריכת דין אז שנייה תפרתי תקאדר הזה 6 שנים. היה סיוט לא נפרט.

עכשיו שתבינו. אני בכלל בראש של מי שמצליח מצליח ועוד לא יודע כרגע כלום על עצמי.
מה אני אוהב בכלל? הפועל תל אביב וביג מק אוקיי.. וגם מה אני שונא? חוץ ממכבי בית"ר ושוטרים. אה ואת שמעון גרשון שהיה האהבה הראשונה שלי כילד וגם שברון הלב הראשון שלי ומאז אני שונא אותו ושונא כסף ואין סמלים ואין אלוהים והמבורגר במסעדה חותכים לחצי כדי שיהיה שניים ממנו.
זה אני זו דעתי. וכמובן שכשבשירותים אז רק ריבועים זוגיים.
הלאה זה שמנו בצד

טוב אז אני אוהב כדורגל אז בוא נלמד רגע להיות אנליסט כדורגל אז למדתי והייתי סקאוט בהפועל ושילמו לי בגרעינים אז אמרתי מה זה מה אני תוכי ז'קו אצל משפחת ועקנין עם ע' בשכונת קראוונים בבת ים? הלכתי להיות תובע ההתאחדות לכדורגל שמתי חליפה חשתי ג'ורג' מייקל ככה אומרים לא? אין לי מושג מי זה..  ושם בכלל שילמו לי בזין לפנים בסביבת עבודה של מושחתים, אז התפטרתי משם אחרי תקופה כי חלאס אני עובד בעבודה ששורפת לי את הנשמה.

​

זה היה תקופת החגים, ישבתי וחשבתי עם עצמי מה עושים, ואז הגיע אירוע מכונן ששינה לי את כל החיים.

גדודים של מחבלים חירבוני אנוש שלשולי אדם חדרו לנו למדינה ורצחו לי את אחי הקטן, נאור, ככה בום לפתע בלי התראה בלי כלום ועוד ישבתי לידו כמה שעות לפני בשולחן שישי, בדיוק חזר מבריסל ניגן קצת באיזה פסטיבל, סיפר לי שהוא פעיל מינית גילגל ג'וינטים לכל המשפחה. רגיל כזה.
ואז כמה שעות אחרי- מת כזה. בדיוק התפנה לי כל הלו"ז, בדיוק באתי לקטוף את הפירות של כל מה שגידלתי וחינכתי אותו כל החיים. עזבו אותי, הוא.
הוא בדיוק התחיל לטרוף את העולם! ילד מלך מצחיק יפה שנון חכם גאון אדיר. כולה בן 24. הפך היום לסטיקר. אז אני מעצב סטיקרים גם.
כי אני כזה אח בכור ומאוד מאוד הורי (שאוט-אאוט מרגלית הפסיכולוגית הכי טובה בארץ אוהב לשרשר איתך סיגריות כל הסשן).
תמיד הייתי כזה, הורי ואחראי. תמיד שמתי אחרים לפני. אני כזה שדואג לאחר קודם. אם זה בגן סתם לא בגן הם היו מוזרים מדי כדי שיהיה לי אכפת, אבל בבית הספר, בצופים, בצבא, בעזה, למשפחה שלי, להפועל אז אני שם תמיד לא משנה מתי בגשם וגם בשרב, אבל זה לא אני, זה החיידק.
כי אומרים לי שזה רק כדורגל ושיש עוד דברים בחיים אבל זה השם הצבע הסמל הרגעים. או או או או.

מאז אוקטובר 23, אני נמצא בסוג של הסיוט של עצמי אבל לא מזמן נפל לי שאני השחקן הראשי, בסיוט הזה כאילו. 

אז בהשראת צוואתו של אחי, "תעשה את מה שעושה אותך מאושר", המנטרה האדירה הזו שלו שעושה 10-0 לכל 'מבוגר אחראי', שיניתי כיוון.
להגשים את עצמי. לעשות את מה שאני אוהב. להשתמש בתשוקה שלי ובמוטיבציה הגבוהה מדי שיש לי, באמת לא נעים גבוהה כזו לא תצא איתי בחיים.

עכשיו שתבינו… אני לא רוצה לקום מאושר עם חיוך לעבודה. די עם החרטא. אני רוצה פשוט לא לקום מבואס.

אז תודה למשרד הביטחון ששילם לי על הקורס קופי. תודה למסי שהביא את גביע העולם לארגנטינה. ותודה רבה לכם.
אני סתיו לוי, אתם יכולים לקרוא לי סטיבו.
סורי על האיחור.